מתוך השבר

מתוך השבר קם אדם,
לא גיבור, אך לא נשבר.
רעד בלב, קולו נדם,
אך מבפנים – בער כבר.

הוא לא נולד עם שריון פלדה,
ולא נשק על חגור.
רק לב יודע את הדרך,
ועיניים מלאות אור.

נפל הרבה, טעה, שקע,
דמעות שטפו כל חלון.
אך כל כאב הפך צלקת,
וכל צלקת – זיכרון.

עם כל צעד, קצת יותר ברור,
שהכוח לא ברעש, אלא בשקט.
בחיבוק לעצמך כשתשוש,
בלא לוותר, גם אם הקצב איטי באמת.

הוא למד שלא תמיד הניצחון הוא הסוף,
לפעמים עצם הדרך – היא עצמה התשובה.
ואת החוזקה מצא לא בכוח הזרוע,
אלא בלב שידע להקשיב, לשאול, לסלוח.